"ורק הרוח עושה קולות וגלים בווילון..."
אני בערך בת 5 או 4. יושבת על רצפת העץ בחדר גדול ומואר. מיטה כבדה ועליה כריות. חלון פתוח עם וילון תחרה מתבדר ברוח. אני משחקת עם קופסה קטנה של כלי תפירה שמישהו בדאגה רבה הוציא משם מחטים ודברים חדים. באויר ניחוח של מאפה חמאה בתנור ואופפת אותי תחושת שלווה והגנה. ככה בערך זכור לי הבית של סבתא. עם וילונות התחרה שבו, רצפות העץ (לא פרקט, עץ מלא אמיתי), תמיד אוכל ותמיד עוד רגע אוכלים "אל תקלקלו את התיאבון".
הפוסט הזה מוקדש לכל הסבתות, החיות ואלו שאנו נוצרים את זיכרונן לברכה.
קשה לי לדמיין את הבית הזה ללא הווילונות והמפות שהיא הייתה מניחה על השולחנות. הווילון תמיד היה לבן וצח בשלג. אני חושבת שהחיבה שלי לשילוב טקסטיל בעיצוב הגיע משם. ליצור את הרכות וההגנה הללו מפני החוץ.
כשאני מדמיינת את הבית שלה בזיכרוני היה לה וילון דומה לזה, אבל אולי הדמיון מתעתע בי. בכל אופן זה וילון מקסים אז שווה להביאו כאן:
או כזה...
הוינטאג' הסבתית כאן כטרנד כבר תקופה.
מטה עוד כמה תמונות ורעיונות לשימוש של וילונות תחרה:
הוילונות מלבישים את הבית, נותנים לו מסגרת, רכות, מוסיפים עושר טקסטורה ואופי. הרבה אופי. לכן לפעמים כל כך קשה לבחור אותו. משאירים אותו לסוף. שוכחים שהוא חלר אינטגראלי מהעיצוה... אז בנימה מלאת נוסטאלגיה כמה טיפים לבחירת וילון:
1. לתת לו מקום. בוילון "חייב לנשום". לו לחנוק אותו צמוד לחלון - והאימג' שמטה ממחיש מעולה למה כוונתי:
2. אם בחלונות הזזה חפצה דירתכם. הכי יתאמו לכם וילונות רומיים - שנותנים הצללה ומסגרת טובים לחלל:
אם כי כדאי להזהר מ"אובר דיזיין" - מראה מתאים מדיי, בית ברבי מדיי שבו הכל מתאים להכל. אם תרצו להתאים טקסטיל אחר לוילון המלצה דווקא לא לקחת את אותו הבד אלא בד עם פלטת צבעים משלימה, דומה,ף אחרת התחושה מעט מחניקה.
וימטאג' הולך. אבל רק אם אתם כמובן כמונו אוהבים מראה "סבתא" :).
וילונות מבדים עשרירים, כבדים וארוכים יוצרים את המראה הקלאסי:
וילונות צבעוניים יכולים ליצור תחושה מאוד צעירה בחלל:
או כמו זה:
משהו שדורש אומץ\ אבל התוצאה חיננית למדיי - וילונות שחורים - יוצר מראה קלאסי, נותן מסגרת מאוד ברורה ונראה בעיננו לפחות מעולה.
אחרי סקירה קצרה, יש מישהו שעדיין לא השתכנע לתלות וילון?
