תמיד קנאתי באנשים שהצליחו לגדל עציצים.
הם (העציצים, לא האנשים) תמיד מתו לי. זה היה עצוב כמו לראות חרק טובע בשלולית.
כנראה שהייתי צריכה להגיע לגיל שלושים על מנת שזה יצליח. בסוף זה קרה. שנה על המרפסת שלי והם עדיין חיים.
גם פורחים. זה שלב אחד לפני שמאמצים כלב ועושים ילד. (או להפך?)
מטה הצצה וכמה טיפים שליקטתי עבור אלו מכם שכמוני (עד גיל שלושים) לא צלחו ב"להחזיק את העציץ בחיים".
טיפים:
1: לא להתלהב מדיי להשקות! טעות של מתחילים!!! הקרקע צריכה להיות לחה (או כמעט יבשה עבור חלק מהעציצים).
2. להשקות מלמטה (לשים פקקי בקבוקי פלסטיק ברווח שבין העציץ לצלוחית - ככה רק השורשים שותים).
3. שמש ישירה רק מעט שעות ביום.
4. פעם הבאה מבטיחה למצוא טיפים מעמיקים יותר - אבל אלו הספיקו לי להפסיק להמית אותם.
